The אריק אינשטיין blues

אריק אינשטיין מת, שמעתי על כך כבר כשקמתי באותו הבוקר והעצבות שירדה עלי, נשארה אתי עד הערב. למעשה היא עדין לא עזבה אותי כליל. קצת כמו חבר קרוב שנפטר. באופן מפתיע - כי אני, מעולם לא ראיתי אותו 'באמת' (כמעט הלכתי להופעה כשהייתי בי"א, אבל בסוף וויתרתי מאיזה סיבה נשכחת), והוא, בוודאי שלא ידע על קיומי. ובכל זאת הייתה יצירתו פס קול מלווה לחיי:

כשהייתי ילד תמים, ליוו אותי "אהבת פועלי הבניין" ו "כשאור דולק בחלונך" כשהתחלתי להתמרד "אני שר" ו"מה שיותר עמוק יותר כחול" וברגעי רוחניות נינוחה – "אבשלום" הקסום. כשנערה שאהבתי חזרה בתשובה הוא היה שם עם "הוא חזר בתשובה" וכששקלתי לחיות בחו"ל מצאתי אותו "יושב בסן פרנסיסקו על המים". לעומת זאת כשנולדה בתי הבכורה הוא בדיוק הלך לבקר "אדון שוקו" אחר. גם בשנים האחרונות, כשהמילים 'אדם מבוגר' ואפילו 'זקן' הפסיקו להיות משהו זר ומרוחק, הוא היה שם עם "תוכי יוסי" ו"היא גיטרה הוא כינור".

יש הרואים בו ה'זמר הלאומי' שלנו, קשה לי עם הביטוי, כי בשבילי הוא כל כך, כל כך אישי וזה שהוא כנראה כל כך אישי גם לעוד איזה מיליון או שנים אנשים אחרים לא משנה מבחינתי. יש הטוענים שהוא אחרון הנפילים של 'ארץ ישראל הישנה והטובה' וגם לזה אינני מסכים: מה, אנחנו 'ארץ ישראל החדשה והרעה'? ההבדל ,אם ישנו, הוא באריק אינשטיין עצמו שמצליח בשיריו הנוסטלגיים לגרום לנו לראות את כל היפה של אז ולהתעלם מהרשעות והקטנוניות ורדיפה טובת עצמי שהיו אז לא פחות מהיום. ואם לא להתעלם, אז לפחות לסלוח.

בכלל, האנושיות והשילוב של אירוניה ואהבה הם המאפיינים ביותר את האיש הזה: "כשנגמור עם הסלון, נתרחץ ונתבשם, אני אהיה מוכן הרבה לפנייך, אבל לא אכפת לי לחכות" ומיד אחריו: "תבואי כבר" ("אני אוהב אותך היום"). מי עוד יכול להכניס את ביאליק תחת כנפו באופן שעושה אותו רלוונטי לחיי כאן ועכשיו? שלא לדבר על "תוצרת הארץ" שהוא אולי השיא בשזירת אירוניה והאהבה זו בזו. כאילו אומר: 'כן, יש חרא בעולם, אבל בוא נצחק עליו ואחר כך נסלח'. ואנחנו, צוחקים וסולחים, כמו שסלחנו לאלי (אריק) בסוף של 'מציצים' למרות שבגד במילי (סימה אליהו שאחר כך תהיה אשתו 'על באמת').

כבר יותר מחודש מאז שנפטר ופס הקול של יצירתו ממשיך ללוות את חיי: כשלא חגגנו את הסילבסטר השנה 'אני אוהב להיות בבית' התנגן לי ברקע וכשאספתי את בתי מבית הספר ושלל היפיפיות של התיכון יצאו בדרכן לאוטובוס, אני ממש 'ראיתי אותה בדרך לגימנסיה' (אל תדאגו, אני יודע שבשבילי היא אבודה). האם יש 'עולם הבא'? אולי כן ואולי לא, אבל אם כן ואם בבוא יומי אגיע לשם, אני משוכנע שכבר באולם הכניסה אשמע שיר חדש של אריק איינשטיין, שיר שלא שמעתי עד אותו היום, אבל שכמו תמיד יצליח במילותיו שלו ובמנגינתו, שוב להדהד במדויק את הרגשתי ותחושתי שלי באותו הרגע.