Posts

The jew and the dog

Story time: Part I: Once upon a time there was a Jew, he was poor, his house was too small and he had too many kids. He often felt that his life was in total chaos and he was using up all his energy just to get by from one day to the next. One day he felt he could not stand it any longer so he went to the Rabbi for advice. The Rabbi asked him if he has a goat, and the jew said yes, he had a goat in the yard, which they used for milk etc. So the Rabbi told him to take the goat to live with them inside the house. After about a week, the Rabbi met the jew and asked him how he was doing - "O Rabbi, this is terrible, the goat is eating and destrying all our things, this is even worse than it was before". So the Rabbi suggested he take the goat out - back to the yard, which he promptly did. After about a week the Rabbi met him again, and this time the jew was happy and cheerful. "You know Rabbi, ever since we got that stupid goat out the house, life is so peaceful and orderl...

קפיצה למרחק

הוא אדם נורמלי, אולי פרט לעניין הזה עם רוחות הרפאים שהיה פוגש מדי פעם. באופן מוזר, היה נתקל בהן דווקא בשעות היום. למשל זו האחרונה הופיעה בשעות הבוקר ממש. נערה, כבת 15, רזה, נמוכה, שחורת שיער וכהת עור, לבושה בבגדי ספורט. היא רצה לכיוון ארגז החול של ה"קפיצה לרוחק". לא הבחינה בו, כולה מרוכזת בריצה ובקפיצה שעוד רגע תגיע: לא להיפסל, להוכיח לחברה שלה, ההיא הגבוהה שם בצד, שהיא יכולה לקפוץ רחוק כמוה. לא יפה במיוחד, אבל משהו בתנועותיה הפנט אותו למקומו. ברגע האחרון זז הצידה שלא תתנגש בו ורק אז קלט שהמרחק ביניהם שוב לא נמדד במטרים אלא בשנים, כמעט שלושים וחמש שנה. אז עוד היה תלמיד, עכשיו הוא כאן כדי לרשום את בתו לחטיבת הביניים .

שרדינגר

חמש לפנות בוקר, ספק ער ספק ישן אני גורר את עצמי לשירותים, כשלפתע אני שומע "מיאו" עדין אך נחוש מכיוון הסלון. אני פונה לשם ומוצא את חתולנו השחור מביט בי. "מיאו" הוא אומר שוב, כלומר: "איזה שעה נפלאה לצוד ציפור או עכבר של שחרית, וחוץ מזה אני צריך לשירותים בדיוק כמוך". אני פותח את הדלת לגינה ומעלה את התריס החשמלי. כשיש מרווח כדי חצי חתול הוא כבר נדחק ויוצא החוצה. "כנראה שכחנו להוציא אותו בערב" אני אומר לעצמי. כעבור דקה או שתיים, עודי בשירותים נשמע "מיאו" נוסף ולאחריו קול פסיעותיה של אשתי וקול התריס והדלת נפתחים שוב, "כנראה שכחנו גם את החתולה השניה". מסתבר שלא, כשאני חוזר למיטה אשתי מעדכנת אותי בקול עייף שהיא בדיוק הוציאה את שרדינגר החוצה. שרדינגר הוא החתול השחור שזכה לשמו לאחר שמספר פעמים הופיע בבית בפתאומיות למרות שכל הדלתות והחלונות היו סגורים . ( מי שפספס את ההקשר מוזמן לעיין בויקיפדיה בערכים Quantum tunneling ו "החתול של שרדינגר "). " מקרה נוסף של חילחול קוונטי"? אני תוהה, אבל ה deja vu של הוצאת החתול מר...

מועדון הגרביים הבודדים Sgt. Pepper's lonely socks club

בקרן רחוב, בין מכונת כביסה למייבש   כל יום הם שם, ברבע לשש   ספק מחייכים, אולי קצת אבודים   חברי מועדון "הגרביים הבודדים".   נושאים זיכרונות מזמן שעבר   עת היו "בזוג" - זה לזו מחובר   עד שיום אחד במערבולת כביסה   היא לשם עפה   והוא הנה נישא   ומאז הוא לבד, לאן היא הלכה?   וגם היא בודדה, אותו לא שכחה ... אז יורדים למועדון, שם פוגשים את כולם כל אלה שכך אתרע גורלם הגרב החום, הארוך, הוא כבר שם הרבה זמן וההיא עם הרקמה של הפרפר הקטן וגם הגרב עם דוגמת העכבר רגע, גרב, נקבה או זכר? ישנם גם אלה, הפשוטים, השחורים היום הם כאן ומחר הם עוברים יש הרבה מהם, אז אם מבת זוג הוא נפרד מיד יבוא במקומה עוד אחד ויש את ההיא עם הפס, הכחולה-צהובה כבר שנים שהיא כאן ... לא מאבדת תקווה

רוח של שועל מדבר

עוד באותו הערב, כשהתקשר וסיפר לה על כאבי הגב שתקפו אותו, היא הרגישה בחוש שזה לא סתם כאב גופני. מובן שהסכימה לקבל אותו. "תודה" הוא מלמל וברגע לפני שניתק את השיחה היא ראתה בעיני רוחה דמות של שועל, קטן, על רקע של דיונות חול. עתה היא ידעה: רוח של שועל מדבר תקפה אותו. מחר בבוקר הוא יבוא, ועד אז יש להתכונן ... כשהגיע, כבר היה החדר חם ונעים. מהחלון נשקף הנוף המרהיב של הכרמל. בפינות החדר כבר היו הכריות מונחות בסדר הנכון – שלוש בפינה השמאלית, שתיים בימנית, אחת בפינה הרחוקה. הפינה הקרובה, זו שמכוונת לדלת החוצה, נותרה ריקה. שני נרות דלקו בחדר: האחד בצד וריח חלש ולא מוכר נדף ממנו. השני על השולחן מתחת לכלי עגול ואטום. היא ברכה אותו לשלום והוא הוריד את בגדיו העליונים ונשכב על משטח הטיפולים. ברקע ניגנה מוזיקה אתנית כלשהי שלא זיהה. היא מלמלה כמה מלים שלא היו מובנות לו, ספק לעצמה, ספק לחלל החדר ואולי דווקא לכלי שעל הנר. הכלי שלתוכו טפטפה עכשיו שלוש טיפות של נוזל סגול מבקבוק עם ציור יפני עדין של שועל. חשבה עוד רגע והוסיפה שתי טיפות נוספות ליתר ביטחון. יצקה מהנוזל השמנוני והחם על ידיה ובהדרגה...

צחוק

לפעמים אני מרגיש שהצחוק הוא הדרך היחידה שלנו להתמודד באמת עם הבעיות הקשות בחיינו – אתה תקוע במצב ללא מוצא ופתאום מישהו תוקע בדיחה. אני מתחיל לצחוק ואחרי זה אני כבר יודע שאיכשהו אצליח להתמודד. לפעמים אני מרגיש שהצחוק מונע מאיתנו להתמודד באמת עם הבעיות הקשות בחיינו – לאט לאט נבנתה האינטימיות הנדרשת להתמודד ופתאום משהו תוקע בדיחה. אני מתחיל לצחוק, אבל האינטימיות נשברה ואני כבר יודע שאחרי זה נישאר ברמת השִטחי. לפעמים אני פשוט צוחק.

צדק של אוטובוס

כל מי שהיה ילד או סטודנט בחיפה זוכר את הקטע הזה. אתה ממהר לתחנת האוטובוס, עוד רגע אתה שם, רק עוד לחצות את הכביש והנה האוטובוס מגיע. וכמו כישוף רע פתאום כל הכביש מתמלא מכוניות ואתה לא יכול לחצות ואתה מבין שאתה עומד לפספס אותו, מה שבחיפה בדרך כלל אומר המתנה של עשרים דקות לפחות ואולי אפילו חצי שעה או יותר. ביאושך אתה מנפנף בידים לנהג... אבל לשוא .   היום בדרך מפה לשם, ראיתי שוב את הקטע העצוב זה: היא הלכה מהר, עוד רגע ותגיע לתחנת האוטובוס, והנה הוא מגיח ועוצר בתחנה. אבל הכביש מלא מכוני ות והיא לא יכולה לחצות, ביאושה היא מנפנפת לנהג בידיה ...   הרמזור שלי היה אדום והיה לי פנאי להתבונן בה היטב ופתאום זה תפס אותי, כמה שהבחורה הזאת יפה. ואז קרה דבר מפתיע, הנהג שכבר עמד לצאת מהתחנה, עצר שוב את האוטובוס והמתין לה. הרמזור שלי התחלף לפני שגל המכוניות חלף, אבל במראה האחורית עוד הספקתי לראות אותה עולה לאוטובוס .   " בטח גם הנהג שם לב כמה היא יפה", אמר לי יצר הרע: "אילו היתה מבוגרת, או שמנה או מכוערת, הוא לא היה ממתין לה כך בסבלנות". לא רציתי להקשיב לו, ליצר הרע, ובכל זאת מצא...