שרדינגר
חמש לפנות בוקר, ספק ער
ספק ישן אני גורר את עצמי לשירותים, כשלפתע אני שומע "מיאו" עדין אך
נחוש מכיוון הסלון. אני פונה לשם ומוצא את חתולנו השחור מביט בי. "מיאו"
הוא אומר שוב, כלומר: "איזה שעה נפלאה לצוד ציפור או עכבר של שחרית, וחוץ מזה
אני צריך לשירותים בדיוק כמוך". אני פותח את הדלת לגינה ומעלה את התריס
החשמלי. כשיש מרווח כדי חצי חתול הוא כבר נדחק ויוצא החוצה. "כנראה שכחנו
להוציא אותו בערב" אני אומר לעצמי. כעבור דקה או שתיים, עודי בשירותים נשמע
"מיאו" נוסף ולאחריו קול פסיעותיה של אשתי וקול התריס והדלת נפתחים שוב,
"כנראה שכחנו גם את החתולה השניה". מסתבר שלא, כשאני חוזר למיטה אשתי
מעדכנת אותי בקול עייף שהיא בדיוק הוציאה את שרדינגר החוצה. שרדינגר הוא החתול
השחור שזכה לשמו לאחר שמספר פעמים הופיע בבית בפתאומיות למרות שכל הדלתות והחלונות
היו סגורים. (מי שפספס את ההקשר מוזמן לעיין בויקיפדיה בערכים Quantum tunneling ו "החתול של שרדינגר"). "מקרה נוסף של חילחול קוונטי"? אני תוהה, אבל ה deja vu של הוצאת החתול מרגיש יותר כמו אפקט יחסותי,
"לולאת זמן", כנראה. אני מקווה שאני פשוט הוזה מתוך עייפות,
כש"מיאו" נוסף עדין אך נחוש, מעביר בי צמרמורת. באומץ אני ניצב מול
גורלי ומוציא את אותו החתול בשלישית. למזלי אשתי לא נכנעת בקלות לעל-טבעי והיא
מאתרת את החלון הקטן הפתוח מעל מתקן שטיפת הכלים. אני סוגר אותו בדיוק כשהחתול כבר
מוכן לזנק לסיבוב הרביעי. ה time
warp נשבר והשינה חוזרת
למחוזותינו. בבוקר ניסיתי לשאול את החתול לפשר התנהגותו המוזרה בלילה והוא השיב
כממתיק סוד ב"מיאו" עדין אך נחוש.
Comments
Post a Comment