לפעמים אני מרגיש שהצחוק הוא הדרך היחידה שלנו להתמודד באמת עם הבעיות הקשות בחיינו – אתה תקוע במצב ללא מוצא ופתאום מישהו תוקע בדיחה. אני מתחיל לצחוק ואחרי זה אני כבר יודע שאיכשהו אצליח להתמודד. לפעמים אני מרגיש שהצחוק מונע מאיתנו להתמודד באמת עם הבעיות הקשות בחיינו – לאט לאט נבנתה האינטימיות הנדרשת להתמודד ופתאום משהו תוקע בדיחה. אני מתחיל לצחוק, אבל האינטימיות נשברה ואני כבר יודע שאחרי זה נישאר ברמת השִטחי. לפעמים אני פשוט צוחק.
עוד באותו הערב, כשהתקשר וסיפר לה על כאבי הגב שתקפו אותו, היא הרגישה בחוש שזה לא סתם כאב גופני. מובן שהסכימה לקבל אותו. "תודה" הוא מלמל וברגע לפני שניתק את השיחה היא ראתה בעיני רוחה דמות של שועל, קטן, על רקע של דיונות חול. עתה היא ידעה: רוח של שועל מדבר תקפה אותו. מחר בבוקר הוא יבוא, ועד אז יש להתכונן ... כשהגיע, כבר היה החדר חם ונעים. מהחלון נשקף הנוף המרהיב של הכרמל. בפינות החדר כבר היו הכריות מונחות בסדר הנכון – שלוש בפינה השמאלית, שתיים בימנית, אחת בפינה הרחוקה. הפינה הקרובה, זו שמכוונת לדלת החוצה, נותרה ריקה. שני נרות דלקו בחדר: האחד בצד וריח חלש ולא מוכר נדף ממנו. השני על השולחן מתחת לכלי עגול ואטום. היא ברכה אותו לשלום והוא הוריד את בגדיו העליונים ונשכב על משטח הטיפולים. ברקע ניגנה מוזיקה אתנית כלשהי שלא זיהה. היא מלמלה כמה מלים שלא היו מובנות לו, ספק לעצמה, ספק לחלל החדר ואולי דווקא לכלי שעל הנר. הכלי שלתוכו טפטפה עכשיו שלוש טיפות של נוזל סגול מבקבוק עם ציור יפני עדין של שועל. חשבה עוד רגע והוסיפה שתי טיפות נוספות ליתר ביטחון. יצקה מהנוזל השמנוני והחם על ידיה ובהדרגה...
בלילה, בלילה, בשקט, בשקט, כשכולם כבר ישנים התגנב לו ענן לבן וגדול וכיסה את כל המפרץ רק הבתים הקרובים ביותר והרי הגליל העליון הגבוהים ביותר נשארו מחוץ לכסותו הלבנה. אבל אני, שבמקרה קמתי לשירותים, הבחנתי בו עוטף ומלטף את המפרץ בגלימתו הלבנה ומעליו- עוד עמוד ענן קטן, גם הוא לבן ספק רמז לפטרייה גרעינית, ספק סולם למלאכים לעלות ולרדת בין השמים - משכנם לענן שהחליט דווקא לרדת לארץ. לרגע חשבתי לצלם את המראה הקסום אלא שעשתונותיי בחצי הליל מספיקים בקושי ללכת לשירותים וחזרה למיטה וכך נותר החיזיון ללא תיעוד. בבוקר כל שנותר היה אובך משמים שכיסה על הכול בלבן מלוכלך ספק אפור ספק צהוב מזל שעד הערב שוב התבהר
Comments
Post a Comment