מחשבות על תום:

האמת, קשה לי לכתוב על תום,

אולי כי בפעמים הבודדות שראיתי את תום,

הייתי בתקופה די גרועה בחיי שלי,

אולי גם כי אני לא באמת מכיר את תום,

למעשה כל מה שאני יודע בוודאות מסתכם במשפט אחד שאמר הבר-מן:

"הי תום, צריך להוציא עוד כמה כסאות לפני הכניסה".

ואולי זו השפה העברית שבמקרה של תום, פשוט שלא מתאימה.

- למה?

 - כי אני לא יודע אם תום היא בן או שהוא בת.

הסתכלתי לא מעט,

אבל להחליט לא הצלחתי:

גוף רזה, שטוח, שער קצר, בלונד מחומצן.

חולצה ללא שרוולים ומעליה מעיל עור שחור

ג'ינס הדוק  ומגפיים שחורות, טיפה עקב.

פנים עדינים, עגיל אחד כחול, שקוף, גדול, צעקני.

שילוב מוזר ויפה של רכות וקשיחות.

ועוד דבר מיוחד היה בתום, איזו התרסה, בהבעה, או ביציבה או בשפת גוף

שכמו אמרה: "זה מה שאני. אם זה לא מתאים לך – בעיה שלך".

אני שמח שאני לא תום, אבל ההתרסה הזאת, לו רק היה לי קצת יותר ממנה

אצלי בנשמה.