לחם לבן

מפה לשם מצאתי עצמי דוהר לשכונת יזרעאליה. באטרף סידורי יום ה' עוד קיוויתי להספיק להחזיר למשרד של חוגי הסיירות ציוד שנשאר במכוניתי מהטיול האחרון שלהם. המשרד ממוקם בתחתית של אחד מאותם המגדלים הגבוהים של בניה טרומית. פעם גרתי שם, אבל לאחרונה, ביחוד מאז ראיתי את הסרט "חבורת בנות" בכל פעם שאני עובר שם יש לי אסוציאציות של ה slums של פריז.

עובר את הכיכר, שמאלה לרחוב הצדדי, פנימה לחניה. הבניין - גדול, החניה - פחות, והיא גם מלאה. איפה לחנות? איפה לחנות? איפה לחנות? באמצע המגרש אני מוצא מקום לשים את מכוניתי, נכון, לא מסומן, אבל גם לא כתוב במפורש שאסור ועד כמה שאני רואה גם לא חוסם אף אחד. מבט ימינה, מבט שמאלה, "וירא כי אין איש", קדימה, לפרוק את הציוד.

מעשה שטן, שם על המדרכה יש זוג אנשים מבוגרים: גבר ואשה. נקווה שהם לא ישימו לב. כנראה שדווקא כן שמו לב, הם מסתכלים עלי ומתלחשים. תוך שניות (גג דקה) אני פורק את מה שצריך ומעביר למשרד, אבל בינתיים הגבר כבר הספיק לשרך דרכו לעברי. הולך לאט, בידו שקית ניילון. מה זה לא נעים לי, אולי מוטב שכבר אתנצל, מצד שני, אני ממהר, אולי מוטב שפשוט אסתלק.

"אולי אדוני רוצה לקנות לחם לבן?" הוא פונה אלי במבטא רוסי כבד. לוקח לי רגע להבין שהפרטיזן לשעבר, לא מתעניין בחניה הפרטיזנית שלי. "אני הולך למכולת וקונה לחם לבן", הוא מסביר, "אבל אשה שלי, היא גם כן לקנות". "אולי אתה רוצה, זה לחם טרי", הוא אומר ומראה לי את הלחם בשקית. אני עושה קווץ' קטן – כן זה באמת טרי.

אסיפה דחופה ב"כנסת" המוח. מפלגת הסידורים אומרת "אתה ממהר" מפלגת הקרמה: "חנית כך – עכשיו תשלם, לקנות לחם לבן זה עוד בזול" ומפלגת "זה מה יש" אומרת: "לחם לבן טרי לארוחת ערב – זה לא רע" בדרך כלל אני עושה קניות בשני וששי כך שיום חמישי הוא יום שפל בעניין הלחם.

"טוב, כמה אתה רוצה בשביל הלחם?" אני שואל. "זה כמו מחיר במכולת" הוא עונה. אין לי מושג כמה זה עולה במכולת. למזלי הוא נוקב במחיר. עוד רגע והמטבעות בידו והשקית בידי. חיל הפרשים דוהר להציל עוד סידור לפני שהיום נגמר.

שבע בערב. תמו סידורי היום, כל מי שצריך כבר נמצא בבית ואני מכין את האוכל. "יש לחם טרי", אני מכריז ופורק את השקית שנתן לי האיש הזקן. שני (2) ככרות לחם לבן (וטרי) מקבלות את פני. "אני קניתי וגם אישה שלי קנתה" אני נזכר בדבריו ולרגע עולה בעיני רוחי תמונה נוראה של זוג זקנים יושבים לבדם בחושך בדירתם הקטנה, שולחנם ריק מלחם. "לאאא!" אינני יכול לשאת זאת ואני ניגש ביד רועדת לאינטרנט. "גוגל, כמה עולה לחם לבן?" אני שואל. אתר "רשימת מחירים הנמצאים בפיקוח" של משרד המסחר והתעשייה מעדכן אותי שלחם לבן עולה 5.11 ש"ח (כולל מע"מ), ואילו אני, שילמתי לזקן 11 ₪. נחה דעתי. אני חוזר להכין את ארוחת הערב.